עץ כקנה של צורת הפתח / הרב יהודה עמיטל

שאלה:

האם מותר להשתמש באילן כקנה של צורת הפתח, ואם כן באיזה אופן?

תשובה:

בראשונה יש לברר האם צורת הפתח דינה כלחי. דפסקינן הלכה כאביי ביע"ל קג"ם ולחי העומד מאליו כשר, ועומד מאליו היינו כגון אילן כמבואר בסוגיא (עירובין טו ע"א). והשאלה היא האם צורת הפתח כלחי, וכשר אף על פי שלא נעשתה לשם צורת הפתח, או דילמא יש לחלק. והנה המגן-אברהם (סימן תרל סעיף קטן ב) מביא ירושלמי (עירובין פרק א הלכה ט), דצורת הפתח שלא נעשה לשם כך פסול ועל פי זה מקשה על המרדכי המובא ברמ"א (שם). על יסוד ירושלמי זה מחמיר הגר"י מקוטנא ז"ל בספרו ישועות מלכו (אורח חיים סימן כ) שלא לסמוך על עמודי הטלגרף משום שלא נעשו לשם צורת הפתח. וכתב שם דאפשר דגם הרמ"א הנ"ל לא הקל אלא בסוכה דאינו אלא חומרא בעלמא לעשות צורת הפתח, כמבואר במגן אברהם (סימן שסג סעיף קטן כח). אך למעשה כבר פשטה ההוראה לסמוך על חוטי הטלגרף ואין מקום לחלק בין הקנה העליון והקנים מן הצד דהרי עיקר דברי הירושלמי נאמרו לגבי הקנה העליון. ועיין גם במגן אברהם (סימן שסג סימן קטן כח) דכתב דקנה צורת הפתח לא גרע מלחי, ובט"ז (סעיף קטן ד) דקנה של צורת הפתח אנו מקילים יותר מבלחי.

בטעמו של דבר דאנו סומכים על עמוד הטלגרף נגד משמעות הירושלמי צריך לומר כמו שכתב הגר"א בסימן תרל דגמרא דידן פליג על הירושלמי, וכן כתב השבות יעקב (חלק ב סימן ח) דצורת הפתח שנעשית מאליה מועילה. וכן כתב בשאלות ותשובות (מהדורה קמא חלק ב סימן פח), וכן פסק החזון איש (עירובין, ליקוטים, סימן קיא אות ה). וכבר נשאל על זה הרד"צ הופמן ז"ל, ונראה לו פשוט לדמות ללחי (מלמד להועיל חלק א סימן ע). וכן נשאל הגאון הרב שלמה קלוגר ז"ל על אילן המשמש קנה של צורת הפתח ועומד מאחורי גדר, (שו"ת האלף לך שלמה סימן קעד) ודן בו לפסול מדין עומד מאחורי הגדר, משמע דמדין אילן אין בו חשש.

עתה עלינו לברר את החששות המתעוררים לגבי הצורות השונות של האילן. והנה אם החוט המשמש כקנה עליון נקשר לגזע האילן, ונופו של האילן מקיף את הגזע ועל ידי כך נסתם חלק מהפתח, יש מקום לשאול האם אין הנוף מבטל את צורת הפתח. שאלה דומה נזכרת כבר בלקוטי מהרי"ל: "והיה שם למטה מן צורת הפתח עץ אחד מחובר לרוחב הפתח שהיו גפנים קשורים בו ושאלו מאחר דאותו עץ קשור מן הצד והלמטה מעשרה אם מבטל צורת הפתח דלמעלה ממנו. והשיב מהרי"ל וכו' והפסקת העץ נראה דאין מבטל דהא אשכחן וכו' הכי נמי בנידון דידן דעל ידי המפסיק הקשור שם סותם טפי". ועיין באבני נזר (אורח חיים סימן רצה) דמבאר את דבריו ומסיק להלכה כמהרי"ל, ועל יסוד זה מתיר בצורת הפתח, שנוסף לחוט המשוך על הקנה היה משוך גם מתחתיו חוט אחד או שנים שאינם יכולים להיות צורת הפתח וגם כן הם ממעטים את הפתח. והגאון מטשיבין זצ"ל בספרו דובב מישרים (חלק ג סימן צח) מביא שגם בשאלות ותשובות בית שלמה מקל בזה ומסיק שם דודאי יש למיקל על מי לסמוך אלא שמוסיף שם "אולם לא אכחד שבמקומי החמרתי בזה", והוכיח את זה מתוספות (עירובין יא ע"א ד"ה אילימא עיין שם). אך במפתחות יש שם תוספת ובהוצאה החדשה נדפסה תוספת זו בסוגריים בגוף התשובה ומבואר שם דהשואל ערער על ראייתו הנ"ל והמחבר נדחק לישב את ראיתו, עיין שם.

והנה, אם הגזע עומד ישר עד חבורו עם החוט המשוך עליו הוא ודאי כשר אלא שיש להקפיד שהחוט יהיה ממש על הגזע ולא למעלה ממנו מכוון כנגדו. ואף על פי שבדרך כלל אין צורך להקפיד שהקנה העליון יגע בקנה שמן הצד (כמבואר בשולחן ערוך סימן שסב סעיף יא) שאני הכא באילן, שיש בו חשש שעלים או ענפים יפסיקו בין הגזע המשמש לצורת הפתח לבין החוט המכוון נגדו ובאופן כזה סותר, כמבואר בט"ז (סימן שסג סעיף קטן יט), דאם גג מפסיק בין גובה הקנים לחלק דלא הוה צורת הפתח כיון שהגג מפסיק בין החבל לקנים.

כמו כן יש להקפיד שהקנה העליון יהיה על גבי הגזע ולא מן הצד שהרי אם חבר את הקנה העליון מן הצד פסול. על כן אם יש למעלה בגזע התפצלות, אפשר להניח את החוט בנקודת ההתפצלות, אם אין התפצלות יש עצה לחקוק בתוך העץ ולשים שם את החוט. ואף על פי שבמשנה ברורה (סימן שסב סעיף קטן סד) מצדד להחמיר בזה, החזון איש בהלכות ערובין סימן עא אות ט דחה את דבריו ומסיק שאם חקק בקנה המזוזה ותחב קנה בעליון - שזהו על גבן ממש, ואף אם תחב באמצעיתן כשר.

ועתה נבוא לברר הדין כאשר הגזע לא עומד ישר ולפנינו כמה אפשרויות:

אופן א: הקנה עומד מתחת לחוט, ומוטה כלפי הקנה השני.

אופן ב: הקנה עומד מתחת לחוט, ומוטה בכיוון נגדי לקנה השני.

אופן ג: בסיס הקנה אינו עומד מתחת לחוט אלא מחוצה לו והקנה מוטה כלפי החוט (ולא כלפי הקנה השני).

אופן ד: הקנה עומד מתחת לחוט ואנכית לקרקע ובחלקו העליון נשבר כלפי הקנה השני.

אופן ה: כמו במקרה ג אלא חלקו התחתון של הקנה ניצב וחלקו העליון נשבר כלפי החוט. (ולא כלפי הקנה השני).

שער הציון (סימן שסג אות יא) כותב שאם שני הלחיין מתנענעים רק בגובה של למעלה מעשרה ועד עשרה אינם מתנענעים, וכגון שקבעם במסמרים - הרי זה כשר. ומוסיף:

"אמנם מה שיש להסתפק בזה אם הקנה שלמעלה קצר מרוחב מבוי, כגון שרוחב המבוי הוא י"ב אמות והקנה הוא רק עשר אמות והקנים שבצדדים עומדים בשיפוע קצת ומתקשר הקנה הקצר על גביהן, בזה יש לכאורה להסתפק אם הקנים שבצדדים מתנענעים אם מהני. דהכא אם תאמר דל החלק שלמעלה בהקנים כאילו אינו, לא מהני תו הקנים שעל גביהן; או אולי כיון דעיקר המחיצה שהוא י' טפחים התחתונים עומדים במקומם בחזקם ואינם מתנענעים לא איכפת לן אם העודף של המחיצה מתנענע ונגרר העודף בתר עיקר המחיצה. וצריך עיון".

משמע מתוך דבריו שאם הקנה עומד באלכסון לכוון הקנה שממול - כשר, דכל הספק הוא רק משום שמתנועע אבל בלי זה פשוט לו שכשר. וכן כתב החזון איש (סימן עא אות יא) שאם האלכסון ישר ומוטה כלפי פנים כשר. ואם הקנה נשבר כלפי פנים וגובה הקנה לפני שנשבר הוא עשרה טפחים, אם הקנה העליון נוגע בקנה העומד - כשר. ונראה דיסודו מדין כיפה (רש"י: שער העשוי ככיפה) שדעת חכמים שפטור ממזוזה, ומבואר בגמרא (עירובין יא ע"ב): "ושוין שאם יש ברגליה עשרה שהיא חייבת". ועיין בחזון איש (שם אות ו).

אם אלכסון נוטה שלא כלפי הקנה השני אלא בכיוון נגדי או כלפי הצד - החזון איש (שם) מדמה את זה ל'ביצאתה דמישן' (בשבת דף קא ע"א) ופירש רש"י: "ספינות קטנות וקצרות מלמטה עד כחודו של סכין". ומבואר בגמרא דאם יש להם רוחב ד' אמות בגובה ג' טפחים מלמטה דינן כרשות היחיד, ורשות היחיד נמשכת באלכסון כאלכסון המחיצות. ואם כן הוא הדין בצורת הפתח כשהקנה באלכסון מוטה כלפי חוץ כשר, אלא שצריך שהקנה העליון יגע ממש בקנים שמן הצד. אלא שהחזון איש (אות יא) כתב: "גם זה אין לו מקור נאמן, דיש לומר דהכא לא דמי למחיצה, דלא מיקרי משקוף על גבי מזוזות. גם צריך ליתן שיעור לאלכסון דבאינו מתלקט י' מתוך ד' אף דמן החוץ זקוף בגובה י', אפשר דפסול". ונראה מדבריו דאם מתלקט י' מתוך ד' יש מקום להקל בכל אופן בשעת הדחק.

כל זה כאשר האלכסון ישר, אך אם האלכסון נוצר באמצע על ידי שבירת הכוון, והוא פונה לא לכוון הקנה השני אלא ממול, כתב שם בחזון איש דפסול, כיון שאין כאן קנה מזוזה על הארץ כנגד קנה העליון. ונראה דמשוי ליה ל'פתחי שימאי' דמבואר (עירובין דף יא ע"א) דהיינו "דלית להו שקפי", ופירש רש"י: "פתחי שימאי' - פתחים מקולקלין שמחוסרין תיקון. 'שקפי', מזוזות שנחלצו אבניהם מכאן ומכאן אבן יוצאת ואבן נכנסת ואין זו צורת הפתח".

לסיכום, אילן כשר לצורת הפתח בתנאי שהקנה העליון מונח ממש על גביו או בנקודת ההתפצלות, אם ישנה בגובה למעלה מי' טפחים, או בחקק בתוך הגזע והחוט מונח בתוך החקק. אם הגזע אינו ישר אלא באלכסון, אם האלכסון פונה כלפי הקנה שבצד השני (אופן א') - כשר, כמו שמשמע מהמשנה ברורה וכן הסכים החזון איש. כאשר האלכסון מוטה כלפי חוץ או לצד (אופנים ב, ג), אם מתלקט י' מתוך ד' (כלומר אם מתלקט גובה עשרה טפחים לפחות מתוך שפוע באורך ד' אמות) והחוט נוגע בראש הגזע - משמע מדברי החזון איש כי יש להקל בשעת הדחק. אם הגזע נשבר אחר גובה י' טפחים כלפי הקנה שבצד השני והחוט נוגע בראש הגזע (אופן ד) כשר, מדין כיפה (אופן ד'), ואם הגזע נשבר לכוון שכנגד או לצד (אופן ה) - פסול.