תורה ומצוות ומקדש / יואל בן נון

שלש פעמים פותח ספר ויקרא במערכת של חוקים ומצוות שתחומה מתרחב מעבר למשכן ולמקדש בלבד. בראש כל מערכת כזאת העמידה התורה פשרה מענין הקרבנות שמודגש בה הקשר של כל עם ישראל לקדושת המשכן והקרבנות. בפרשת שמיני עומדת פרשת היום השמיני במילואי הכהנים ובחנוכת המשכן בראש מערכת הכשרות והטהרה המובילה מן השלחן הטהור עד לגוף הטהור של איש ואשה בישראל, וממצבי החיים השכיחים והרגילים אל הנדיקים והרחוקים. בראש המערכה הזאת עומד היום הראשון בו נתכפרו כל ישראל בקרבנות, שהרי בכל שבעת ימים המילואים לא הוקרב קרבן העם, וכך כפרת הכהנים תפסה את מקומה. (זה מסביר גם את חלוקת הפרשיות צו ושמיני אשר הותירה את שבעת ימי המילואים בפרשת צו, ופתחה בפרשת היום השמיני כבענין חדש).

פרשת אחרי-מות שוב פותחת בפרשת הכפרה של כל ישראל על ידי עבודת הכהן הגדול (הוא שעבד גם ביום השמיני), וזו שוב אינה חד-פעמית כי אם אחת בשנה – תמידית. כפרה מיוחדת זו, כפרה של טהרה ("כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם, לפני ה' תטהרו" בכפרת כלל ישראל בניגוד מובלט לעומת "וכפר עליו ונסלח לו" בכפרת היחיד לסוגיה), היא העומדת גם בראש המערכת השניה של חוקים ומצוות כלליים לכל ישראל, מערכת השמירה והקדושה של חיי העם בארץ-ישראל. החלק הכללי במערכת זו, אשר בפרשת אחרי-מות סובב סביב שלושת החמורות שבמצוות – עבודה זרה ושפיכות דמים שנכרכות כאחד בפרשת הדם המכפר בפנים ומביא כרת למקריבו בחוץ, וגילוי עריות ומולך שנכרכות כאחד בפרשת התועבות. שלושת עבירות אלה, הן אשר קובעות יחס מיוחד מצד ארץ-ישראל – "ולא תחניפו את הארץ...ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה" מחד, "ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה" מאידך, ועל כן קובעות שלוש מצוות אלה גם את קיומו של העם היושב בארץ. מתוך החלק הכללי הזה אנו באים בפרשת קדושים לפרטי מצוות במערכת השמירה והקדושה המתרחבת לכל צדדיה של תורה. זהו כלל ופרט אשר חוזר ומתכלל בפרשת עונשי עריות (המקבילה לפרשת אזהרות העריות בפרשת אחרי-מות) אשר חוזרת ומסכמת גם את הקשר הפנימי שבין העם והארץ במסכת הקדושה בתוספת הדגשת ההבדלה בין ישראל לארצות ובין ישראל לעמים.

בפעם השלישית חוזרת התורה למשכן ולקרבנות בפרשת אמור אל הכהנים – פרשת התמימות והשלמות שבאדם המקריב ובקרבן כאחד, בראש המערכת השלישית של המצוות, אותן הקשורות בבית דינם של ישראל אשר מכוחו נקבעים מועדות, שמיטות ויובלות על כל פרטי דיניהם.

כל זה מלמדנו שמשכן ומקדש אינם רק מקור ההופעה של קדושת המקום בעולם, כי אם גם קדושת הזמן מקבלת בהם את אונה, ומלאכת שבת ממלאכת המשכן למדנו, ואף קדושת החיים שבתורות, חוקים, מצוות ומשפטים לכלליהם ולפרטיהם ניזונה מהם. אם לכן קבע הרמב"ן על פי הספרי "כי עיקר כל המצוות ליושבים בארץ ה'" (י"ח,כ"ה), נוכל להוסיף על כן שהיותם נמשכת ושופעת מ"כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו" שיבנה במהרה בימינו.