היוצא למארב, כיצד יערוך סדר ליל פסח? / הרב יהודה עמיטל
שאלה:
היוצא למארב ואין באפשרותו לערוך את הסדר אלא לאחר חצות או מפלג המנחה עד צאת-הכוכבים -כיצד ינהג?
תשובה:
בתשובתי אני מתייחס לשאלה לפי הנתונים שנמסרו לי והם:
א. עד צאת הכוכבים יש אפשרות לקדש על הכוס.
ב. אחר צאת הכוכבים אין אפשרות לקיים מצות ד' כוסות ורק אפשר להצטייד בכזית מצה ומרור לאכול תוך כדי המארב.
ג. אחרי חצות יש שוב אפשרות לשתות ד' כוסות ולומר הגדה.
והנה באשר לכזית מצה ומרור הדין הוא שחייבים לאכול עד חצות. ואף על פי שמחלוקת ראשונים היא האם הלכה כרבי אלעזר בן עזריה (ראה הסוגיה פסחים קב ע"ב) דאינו נאכל אלא עד חצות ודעת הרמב"ם (הלכות חמץ ומצה פרק ו הלכה א) דהלכה כרבי עקיבא, מכל מקום כיון שהרבה ראשונים חולקים וסוברים שלאחר חצות לא יצא ידי חובה - הכריעו האחרונים שאם אכל אחר חצות לא יברך משום ספק ברכות להקל, וכן כתב בביאור הלכה (סימן תעז). ואם כן ודאי שאין לנו להכנס לספק דאורייתא וחייבים לאכול לפני חצות אפילו אם לא נוכל לקיים את המצווה לפי הסדר המבואר במשנה בפרק ערבי פסחים. כמו כן ברור שאף על גב שלענין שבת ויום-טוב אפשר להוסיף מחול על הקודש ולאכול מבעוד יום - לענין מצה ומרור בעינו לילה ממש דהיינו צאת-הכוכבים משום דכתיב: "ואכלו את הבשר בלילה הזה" (שמות יב, ח), ומצה ומרור הוקשו לפסח, כמבואר בתוספות (דף צט ע"ב ד"ה עד שתחשך) וברא"ש (סימן ב). ויותר מזה - גם לענין קידוש נפסק בשולחן ערוך (סימן תעב סעיף א) שלא יאמר קידוש עד שתחשך, כדעת תרומת הדשן (סימן קלז) שטעמו משום שכוס של קידוש היא אחת מד' כוסות וכולן צריכות להיות בלילה.
אולם השאלה המתעוררת אצלנו היא האם יאכל מצה ומרור בלי קידוש אף על פי שיש איסור טעימה לפני קידוש; או מוטב שיקדש על מצה כדין מי שאין לו יין; או יותר נכון שיקדש על כוס לפני צאת הכוכבים כדי שיצא לכל הפחות ידי חובת קידוש של יום-טוב וכך יוכל לטעום אחר כך, ואף על פי שלא יצא בזה ידי חובת ד' כוסות שהרי דין קידוש אינו מותנה בד' כוסות כמבואר לגבי מי שאין לו יין, ובאשר לדין קידוש במקום סעודה אפשר לסמוך על מה שישתה רביעית, וכבר פסק כן הגר"ש גורן שליט"א לגבי חיילים. דע עקא, אם יקדש קודם לא יוכל לאחר חצות לקיים את מצות ארבע כוסות לפי הסדר, דהיינו כוס ראשונה על הקידוש, ואפשר שבאופן זה יפסיד בכלל את מצות ארבע כוסות, לדעת הרשב"ם והתוספות בפירוש הגמרא (דף קח ע"ב): "שתאן כאחת לא יצא", וכן נפסק בשולחן ערוך (סימן תעב סעיף ח): "צריך לשתות ד' כוסות על הסדר, ואם שתאן זה אחר זה שלא כסדר לא יצא". אמנם באשר למובן 'שלא כסדר' יש להסתפק, כי מלשון הרשב"ם שכתב: "שלא על סדר משנתינו" משמע לכאורה שכל הסדר מעכב ואם שתה כוס אחת לא על קידוש - לא יצא ידי חובה, אולם מלשון המגן-אברהם (סעיף קטן ח) שכתב: "'על הסדר' - פירוש שיאמר הגדה בינתיים", משמע שעיקר הקפידא שיאמר בינתיים הגדה ולפי זה אם ישתה כוס אחת לא על קידוש ואחר כך יאמר הגדה - יצא. ועיין בגבורות ה' למהר"ל (פרק מח ד"ה שתאן בבת אחת) דמקשה על הטור שדבריו סתרי אהדדי דפוסק כרשב"ם (סימן תעב) ואף על פי כן סבירא ליה שאם שתה בלי הסיבה צריך לשתות כוס אחרת (סימן תעג) והרי הכוס השני לא יהיה על הסדר. הרי מבואר דהמהר"ל הבין ברשב"ם שלא כמגן אברהם. בכל אופן לכתחילה ודאי שחייב לשתות ד' כוסות על הסדר המפורש במשנה, ועיין במרדכי (עמוד לח) שכתב: "לכך אנו חולקים ההגדה ואומרים חציה קודם הסעודה וחציה אחר הסעודה כדי שיאמרו שבח על כל כוס, שעל הראשון אומר קידוש וכו'", ועוד כתב (עמוד 66): "כל ד' כוסות מהודרים. כוס ראשון מהודר בקידוש היום, שלישי מהודר בברכת-המזון וכו'". ועיין בדגול מרבבה (סימן תפג) שפסק שאם הביאו לו יין אחרי שקידש על הפת יאמר הגדה עד 'משעבוד לגאולה' ויברך אשר גאלנו, וישתה כוס ואחר כך יאמר חצי הלל ושוב ישתה כדי שיאמר שבח על כל כוס וכוס.
נשוב לעניננו - השאלה האם מוטב שיאכל מצה בלי קידוש או שיקדש לפני צאת הכוכבים, מבוססת על ההנחה שמצות ד' כוסות אפשר לקיים גם אחר חצות, אך היא גופא צריך עיון, וכנראה יש בזה מחלוקת הפוסקים כאשר יבואר להלן. כמו כן מתעוררת השאלה כיצד ינהג לגבי הגדה - האם אפשר לקיים מצות הגדה אחר חצות? ואפילו אם נאמר שאפשר לקיים אחר חצות - מתעוררת השאלה האם יש לחשוש לדעת הגאונים והטור שאין לאכול מצה ומרור לפני ההגדה. כמו כן יש לשאול איך ינהג בקשר לברכת אשר גאלנו ללא כוס אם נסיק שחייב לומר את ההגדה קודם חצות.
והנה, מצינו מחלוקת בין הרי"ף ובין רב נטרונאי גאון והטור לגבי מי שאין לו יין. דעת הרי"ף (דף כג ע"א בדפיו) שקודם יקדש ויאכל מצה ואחר כך יאכל הכרפס ויאמר ההגדה, וכן נפסק בשולחן ערוך (סימן תפג). וטעמו מבואר בבאור הגר"א - משום שאסור לטעום קודם קידוש. לעומת זאת, דעת רב נטרונאי גאון והטור (שם) דאסור לאכול מצה קודם הגדה, ועיין בשולחן ערוך הרב (שם סעיף ב) דמשמע שגם לדידן שפוסקים כדעת הרי"ף סבירא לן כדעת רב נטרונאי גאון שאין נכון לאכול מצה ומרור קודם ההגדה מטעם: "בעבור זה - בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך", מכל מקום איסור טעימה לפני קידוש חמירא לן טפי, ועל כן יש לקדש קודם.
לפי זה אפשר להוכיח, לכאורה, שגם בנידון דידן מוטב לקדש קודם צאת הכוכבים בכדי להנצל מאיסור טעימה לפני קידוש, אף על פי שלא יוכל אחר כך לקיים מצוות ד' כוסות לפי הסדר. אך יש לדחות ראיה זו ממספר טעמים:
א. אפשר שיש לחלק בין טעימת מצה שהיא מצוה דאורייתא לטעימת ירק שאינה אלא כדי שישאלו התינוקות.
ב. דבריו של שולחן ערוך הרב שגם לדידן יש לאסור לאכול מצה לפני ההגדה אינם מוסכמים, שהרי הב"ח (שם) כתב: "ונראה עיקר דמוטב לשנות קצת הסדר שאין בזה איסור ממה שיטעום קודם קידוש".
ג. גם לדעת שולחן ערוך הרב על כרחנו יש לחלק בין דין אכילת מצה לפני ההגדה לדין ד' כוסות שהוא חמיר טפי, שהרי בסימן תעג (סעיף ז) כתב שפסח שחל להיות במוצאי שבת ושכח להבדיל ונזכר קודם ההגדה - אף על פי כן לא יאמר ההבדלה אלא בכוס שניה בברכת גאל ישראל, ואף על גב שיצטרך לטבול שאר ירקות לפני ההבדלה - מוטב שיטעם ירקות לפני ההבדלה משיבדיל קודם ויראה כמוסיף על ד' כוסות. ואף על פי שבאור הלכה (שם ד"ה עד שהתחיל) מפקפק על דין זה ומסיים: "וצריך עיון לדינא", היינו משום שהחשש שנראה כמוסיף על הכוסות אינו מוסכם אצל הראשונים ונזכר רק בדברי הראבי"ה (מובא בדרכי משה סימן תעב אות ד) מה שאין כן כאן שדין ד' כוסות כסדרן נפסק להלכה כנזכר לעיל.
ועתה עלינו לבאר האם יש מצות ד' כוסות אחרי חצות.
כתב המחבר (סימן תעז סעיף א) לגבי אפיקומן: "ויהא זהיר לאכלו קודם חצות". והרמ"א מוסיף שם על פי הר"ן: "ויקדים עצמו שגם ההלל יקרא קודם חצות". בבאור הגר"א כתב: "בשביל כוס רביעית, ועיין בסימן תעב דלא כתוספות במגילה שם". ונראה דכונתו להוכיח מסימן תע"ב (סעיף א) שהמחבר כתב דלא יקדש עד שתחשך והיינו משום שקידוש הוא אחד מד' כוסות "וכולהו בתר הגדה, מצה ומרור גרירי" (כלשון המשנה ברורה שם סעיף קטן ד). וכמו שלפני שתחשך אין לקדש דומיא דמצה, כך גם לאחר חצות, לפי מה שאנו חוששים לדעת הראשונים דמצוות מצה עד חצות. ומה שכתב: "דלא כתוספות דמגילה" - כוונתו לתוספות בדף כא ע"א ד"ה "לאתויי") שכתב שבהלל של אחר אפיקומן אין להחמיר כל כך שהרי הוא מדרבנן. יוצא מדברי התוספות שגם לגבי ד' כוסות שהם מדרבנן אין להחמיר. לפי הגר"א מתברר , איפוא, שהרמ"א הכריע נגד התוספות וגם דין ד' כוסות חל רק עד חצות. וכן משמע מדברי הפרי מגדים (אשל אברהם סימן תמג אות א) שכתב דלאחר חצות ישתה ד' כוסות כולן בברכה אחת. ונראה דטעמו על פי הרי"ף (דף כד ע"א) בשם רבוותא, דהואיל וכל חד וחד מצוה באנפיה נפשיה - מברכים בורא פרי הגפן אכל כסא וכסא. ואם כן, לאחר חצות שספק אם מקיים מצוה - לא יברך על כל כוס. אולם מדברי המשנה ברורה (שם סעיף קטן ז) משמע דסבירא ליה דהרמ"א הכריע רק לכתחילה, אבל לא בדיעבד. ובשער הציון (סעיף קטן ו) מציין שם את שולחן ערוך הרב, ומוסיף: "עיין בחק יעקב שמוכח גם כן שרק לכתחילה יש להזהר בזה". ואף על גב שבסימן תעב לגבי קידוש לפני צאת הכוכבים נראה מפשטות דבריו שדין משתחשך הוא לעכובא - נראה דשאני לאחר חצות, הואיל ודעת הרבה מגדולי הראשונים דגם במצה מצותה כל הלילה. ועיין במשכנות יעקב (סימן קלט) דמסיק לדינא דהמברך לא הפסיד. על כן, בד' כוסות שאינן אלא מדרבנן סבירא ליה למשנה ברורה דאפשר לסמוך עליהם בדיעבד גם לענין ברכה.
והנה גדולה מזו מצינו במהרי"ל, שהוא מעמודי ההוראה שכתב (ריש הלכות הגדה): "ואמר מהר"י סג"ל פליאה נשגבה בעיני שצריכים בערב פסח להמתין עם הסדר עד הלילה. אי משום "בערב תאכלו" - והא עדיין אף אם יתחיל שעה ויותר קודם הלילה על ידי קידוש וספור ההגדה, יהיה לילה טרם שיאכלו מצה. וכי תימא משום שתיית הכוסות שצריכים נמי להיות בלילה דומיא דמצה - תקשה לך על שני הכוסות האחרונים דלאחר אכילה יהיו גם כן מחויבים לשתות קודם חצות כדרך מצה". ואחר כך כתב שהטעם משום שאכילת ירקות אתא למען שישאלו התינוקות, אם כן צריך להיות בלילה דכתיב: "בעבור זה", והגדה בלילה היא.
היוצא מדבריו שגם קודם צאת הכוכבים לא רק ידי קידוש יצא אלא גם ידי ד' כוסות יצא. אחר כך ראיתי בחזון עובדיה (סימן א), להגר"ע יוסף שליט"א, שמביא את דברי המהרי"ל ומביא גם את דברי התשב"ץ (ספר יבין שמועה דף לו עמודה ד) שכתב: "וגם שתיית ד' כוסות צריך שיהיו אחר צאת הכוכבים, ואין המנהג לדקדק בכוס של קידוש, לפי שמוסיפין מחול על הקודש". וכן מביא שם בשם השלחן גבוה (סימן תעב סעיף קטן ג) שבדיעבד יצא אף מבעוד יום. וכן מסיק הגר"ע יוסף לדינא דבדיעבד יצא. ובחידושי חתם-סופר לפסחים (דף צט ע"ב ד"ה שתחשב): "נראה לענ"ד דלאכילה דוקא קפדינן עד שתחשך, אבל מכל מקום יכול לקדש משתשקע החמה כמו בכל שבת ויום-טוב ויאריך בסיפורי הגדה עד שתחשך ואז יאכל".
לאור כל האמור נראה, לענ"ד, לדינא בנידון דידן שיש לקדש מבעוד יום, וזאת ממספר טעמים:
א. על יסוד המהרי"ל שכוותיה הכריעו בדיעבד השאגת אריה והחזון עובדיה, וכמובן החתם סופר הוא אילן גדול להתלות בו.
ב. אפילו לפי תרומת הדשן שאם קידש לפני שתחשך לא יצא ידי חובת ד' כוסות - יש מקום לחייב בקידוש מדין קידוש היום בכדי שאפשר יהיה לאכול את המצה, וזאת על פי הרי"ף והשולחן ערוך שהעדיפו לקדש על מצה בכדי שלא יטעם ירקות לפני הקידוש. כל הספק שהעלינו בתחילה היה שמא מוטב לטעום לפני קידוש בכדי שיוכל אחר כך לקיים ד' כוסות על הסדר, אך בדבר זה גופא יש כמה צדדי ספק - לפי המהרי"ל קידוש זה עולה לכוס אחת מד' כוסות; לדעת הגר"א אחר חצות בין כך לא יקיים מצות ד' כוסות; גם לדעת שולחן ערוך הרב והמשנה ברורה דסבירא להו דיוצאים גם אחר חצות - הרי הגדרת הדין של 'שתאן שלא כסדר' תלוי במחלוקת המהר"ל והמגן אברהם. נוסף לזה - אף על פי שהשולחן ערוך פסק כרשב"ם ותוספות - דעת רש"י ד'שתאן בבת אחת' הכוונה שעירה כל הד' כוסות לכוס אחת. ויותר מזה - בירושלמי (שבת פרק שמיני הלכה א) מבואר שאם שתאן בכרך אחד יצא. ומפרש קרבן העדה שהכוונה ששתאן בלי הפסק בינתיים. על כן נראה דעדיף לקדש מבעוד יום ולאכול מיד לאחר הקידוש.
עדיין צריכים אנו לבאר כיצד לנהוג בקשר להגדה ובקשר לברכת גאל ישראל.
מדברי המהרי"ל (ריש הלכות הגדה) וכן מדברי תרומת הדשן (המובאים במשנה ברורה סימן תעב סעיף קטן ד) מבואר דהגדה תלויה במצה מטעם 'בעבור זה' כנזכר לעיל. ואם כן לפי דעת הראשונים דמצות מצה עד חצות - הכי נמי הגדה. אלא דיש לעיין בזה, דהנה המשכנות יעקב (סימן קלט) הוכיח מעובדא ד"מעשה ברבן גמליאל ורבי אליעזר... שהיו מספרים ביציאת מצרים כל הלילה עד שהגיע זמן קריאת-שמע של שחרית", דמצות מצה כל הלילה, והא דלא חש רבי אלעזר בן עזריה, שגם הוא היה עמהם, לבל תוסיף - משום דסבירא ליה ד"כל ימי חייך - הלילות" ותמיד יש מצוה לספר.
הטור (סימן תפא) הביא בשם רבינו יונה שחייב אדם לעסוק כל הלילה בהלכות הפסח וביציאת מצרים וכו', והוסיף: "וזהו ששנינו: 'מעשה בר"א ור"י...'". משמע מדבריו שמצוות הגדה כל הלילה, ואם כן על כרחנו גם מצוות מצה כל הלילה ואף על פי כן כתב הטור (סימן תעז) לגבי אפיקומן דיזהר לאכול קודם חצות, ואם כן דבריו סתרי אהדדי. ועל כן עלינו לומר שמצות הגדה אינה קשורה במצה.
אמנם יש לדחות, דהטור כתב רק לכתחילה דחש לדעת הראשונים שמצה רק עד חצות, אך ראיתי מביאים בשם שו"ת עמק יהושע (חלק ב דרוש יא) דסבירא ליה גם כן שאין ההגדה קשורה במצה, וכן מבואר בלשון החתם סופר (שם) דכתב: "ויאריך בסיפורי הגדה עד שתחשך". ועיין בחזון עובדיה (סימן כג) המביא עוד כמה אחרונים דסבירא להו דמצוות הגדה אינה תלויה במצה.
והנה ברור שהואיל ומצוות הגדה דאורייתא - יש לחשוש לדעת הסוברים שמצות הגדה רק עד חצות, ועל כן לדינא ודאי שיש להקפיד לומר עיקר סיפור יציאת מצרים עד חצות. אך השאלה היא איך לנהוג בקשר לברכת אשר גאלנו - האם היא קשורה להגדה כברכה על סיפור יציאת מצרים; והשאלה היא האם יכול לברך בלי כוס וכן האם יכול לברך לאחר חצות וכן יש לשאול האם עדיף לברך קודם חצות בלי כוס ועל ידי כך יפסיד את ד' הכוסות על הסדר, או לברך אחר חצות על הכוס. והנה כף החיים מביא שאין לברך אחר חצות מטעם ספק ברכות להקל, וחזון עובדיה (שם) מכריע שאפשר לברך לאחר חצות מטעם ספק ספיקא: ספק הלכה כרי"ף וכרמב"ם ועוד גדולי ראשונים שמצה מצוותה כל הלילה ואם תאמר הלכה כרבי אלעזר בן עזריה דעד חצות - שמא הגדה אינה תלויה במצה, ועיין שם שבאופן כזה מברכים אפילו במקום ספק. ונראה דיש לנהוג כך למעשה שהרי הפרי מגדים, שהבאנו את דבריו לעיל, כתב דלאחר חצות לא יברך בורא פרי הגפן על כל כוס, ואילו בקשר לברכת אשר גאלנו אינו אומר ולא כלום, ועל כרחך משום דסבירא ליה כדברי הדרכי משה (סימן תפג) שכתב דצריך לברך אשר גאלנו גם בלי כוס דהא איתא במקום ברכת אשר עשה ניסים. וכן כתב ספר המנהיג (אות נח) שאם הזכיר בקידוש שעשה ניסים - אם יברך אשר גאלנו יעשה ברכה לבטלה. וברכת אשר עשה ניסים אינה קשורה לעד חצות, ועיין מדרש תהילים (מזמור קיג) וכף החיים (סימן תעז אות יד). וכן משמע מדברי המהרי"ל דסבירא ליה דהגדה רק בלילה ואף על פי כן דוחה את הטעם שיש להמתין עד הלילה בגלל שתיית הכוסות, ותיפוק ליה משום ברכת אשר גאלנו - אלא על כרחנו דברכת אשר גאלנו אינה ברכה על ההגדה.
לעיל הבאנו את דבריו של המשכנות יעקב שאפילו במצה לאחר חצות המברך לא הפסיד, אם כן - כל שכן לגבי ברכת אשר גאלנו מכח הטעמים הנזכרים לעיל.
לענין ברכת גאל ישראל בלי כוס - בבית יוסף (סימן תפג) מביא את דברי הארחות חיים בשם הרא"ה דאין לברך ברכת גאלנו וברכת יהללוך ללא כוס, ולא הביא את דעת הרי"ף שכתב שם לגבי מי שאין לו יין שיאמר כל ההגדה עד גאל ישראל. ועיין שם בב"ח שהוכיח שגם דעת הטור שאין לברך, שדקדק בלשונו: "ואחר כך יסדר ההגדה והלל עד למעינו מים" ולא כתב כלשון הרי"ף: "עד גאל ישראל". אולם בשולחן ערוך פסק כדברי הרי"ף דמברך גאל ישראל. בטעם הדבר עיין במגן אברהם, וכן כתב הדרכי משה כנזכר לעיל. ועיין בכף החיים (שם אות ג) שכתב: "ומכל מקום נראה כיון דאיכא פלוגתא בזה יש לאמרה בלא שם ומלכות, והאומרה בשם ומלכות - אין מזניחין אותו". והנה, מאחר שגם לפני חצות לא יצאנו מידי מחלוקת - נראה דעדיף לברך אחר חצות על הכוס. ועיין בתשובות חכם צבי (סימן קו, בסוף התשובה) שכתב: "מיהא במצוה אחת שאפשר לעשותה היום שלא מן המובחר ולמחר מן המובחר טוב להמתין למחר ואין בזה משום אין מעבירין על המצוות". בנידון דידן אם יברך בלי כוס - נוסף לזה שיקיים מצוה שלא מן המובחר גם יפסיד את מצות ד' כוסות על הסדר. והנה הרי"ף שעליו אנו סומכים לברך בלי כוס, סובר גם כן שמצוות מצה כל הלילה כדעת הרמב"ם, ולדבריו ודאי שעדיף לברך אחר חצות על הכוס.
ונראה דלאחר חצות ישתה ד' כוסות ולא ג', ולא יסמוך על הכוס של קידוש ששתה מבעוד יום, שהרי דעת תרומת הדשן שלפני הלילה אינו יוצא ידי חובת ד' כוסות, ובין כוס ראשונה לשניה הרשות בידו לשתות כמה כוסות (כמבואר בסימן תעג סעיף ג). ואף על גב שאיתא (שם): "ומכל מקום ראוי ליזהר שלא לשתות בין ראשון לשני אם לא לצורך גדול" - דבר זה שרוצה לצאת ידי חובת ד' כוסות מספק, ודאי דהוי צורך גדול. וגם אין לחשוש לדברי המגן אברהם (סעיף קטן ב) המובא במשנה ברורה (סעיף קטן ד), שהואיל ומברך בורא פרי הגפן - נראה כמוסיף על הכוסות ומדינא אסור להוסיף, וזאת על פי מה שכתב בבאור הלכה (ד"ה עד שיתחיל). נוסף לזה - לפי הדגול מרבבה דלהלן הכוס הנוספת תהיה בין שניה לשלישית.
ונראה דלאחר חצות יאמר שוב את ההגדה, ובאשר לכוס ראשונה ינהג כדעת הדגול מרבבה (סימן תפג) דהיינו שיאמר ההגדה "עד משעבוד לגאולה" ולא יסיים "ונאמר לפניו", רק יתחיל ברכת אשר גאלנו, ואחר כך יאמר הללויה וחצי הלל כדי שיאמר איזה שבח על כל כוס וכוס, ועל כוס שני לא יברך, כדעת הפרי מגדים, וכמו כן לא יברך על כוס רביעית.
לסכום:
א. קדשו על הכוס מבעוד יום, אם אפשר אחרי שקיעה מה טוב, ואם לאו עד כמה שאפשר סמוך לשקיעה עד פלג המנחה.
ב. עליכם להצטייד בכזית מצה ומרור. את המצה אפשר לפורר מקודם בכדי שלא תעשה רעש כשתאכלוה. ועיין במשנה ברורה (סימן תעא סעיף קטן יח) דיוצאין בפרורין בלילה ידי חובת מצה.
ג. לפני אכילת מצה תאמרו מה נשתנה, עבדים היינו, מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו, והשתדלו לומר בעל פה את הדרשות על ארמי עובד אבי, צא ולמד, רבן גמליאל היה אומר כל שלא אמר ג' דברים אלו, בכל דור ודור, לפיכך עד משעבוד לגאולה.
ד. לכרוך את היד במפה או בכפפה ולברך המוציא ועל אכילת מצה ולאכול כזית בכדי אכילת פרס.
ה. לברך בורא פרי האדמה ועל אכילת מרור.
ו. ברכת המזון.
ז. לאחר חצות כשתגיעו למקום מבטחים - להתחיל בהא לחמא, מזיגת כוס, מה נשתנה עד משעבוד לגאולה, ברכת אשר גאלנו, בורא פרי הגפן, למזוג כוס ולומר הללויה ולשתות כדת בלי ברכת בורא פרי הגפן, שלחן עורך, אפיקומן, ברכת המזון ובורא פרי הגפן על הכוס, המשך ההגדה כרגיל, ברכת יהללוך או ישתבח - כל אחד כמנהגו, ולשתות בלא בורא פרי הגפן, ברכה אחרונה, וכל המרבה לספר - הרי זה משובח.