כיפי דעכו / יואל בן נון
שנינו במשנה בריש גיטין מחלוקת:
ר' יהודה אומר... מעכו לצפון ועכו כצפון (ולא כא"י). ר' מאיר אומר עכו כא"י לגיטין.
לענינים אחרים יש מחלוקת בין הבבלי לירושלמי אם עכו נחשבת לגמרי כא"י או לגמרי כחו"ל (גיטין ע"ו), ודעת הבבלי שעכו כא"י לגמרי מתבררת גם בכתובות (קי"ב.) במעשה דר' אבא שהיה מנשק כיפי דעכו, מחמת חבתה של א"י. התוספות בריש גיטין ובסוף כתובות מסתמכים על ירושלמי (גם הוא בתחילת גיטין), וקובעים שעכו מחולקת - חציה א"י וחציה חו"ל, אולם הסוגיא בסוף פ"ז דגיטין קשה עליהם בשני התלמודים.
אולם ראשית חכמה עלינו לברר לעצמנו את מקומה של עכו. נתקבל אצלנו במסורת זיהויה של עכו הקדומה (שופטים א', ל"א) עם אקרא - פתולומיאיס, השוכנת לצפון מפרץ חיפה. כזיב שכנתה של עכו מצפון מזוהה בחר. א-זיב, כ6- ק"מ מצפון לנהריה, מדרום לראש הנקרה המזוהה לדעת רבים עם סולמה של צור. זיהויים אלה הוצעו ע"י ה"כפתור ופרח" ורוב החוקרים קבלו אותם כעובדת יסוד בלתי מעורערת. אולם לדעתי נתקל זיהוי זה בקשיים מרובים בפירוט הסוגיות עד שאי אפשר להולמו.
הגמ' (גיטין ז:) מביאה תוספתא (פי"ח דאהלות):
"היה מהלך מעכו לכזיב - מימינו למזרח הדרך טמאה משום ארץ העמים ופטורה מן המעשר והשביעית עד שיודע לך שהיא חייבת. משמאלו למערב הדרך טהורה משום ארץ העמים וחייבת במעשר ובשביעית עד שיודע לך שהיא פטורה. עד היכן? - עד כזיב. ר' ישמעאל בר' יוסי אומר משום אביו עד לבלבו." והגמ' אומרת שעכו אמנם "לצפונה של א"י קיימא" כמו שאומרת המשנה אולם רצועה יוצאת מעכו לכזיב והיא נחשבת א"י.
הקשיים בפירוט התוספתא גלויים לעין שהרי עכו וכזיב המוכרות לנו נמצאות במערבה של א"י, ומדוע יהא דוקא צד מזרח שלהן חו"ל וצד מערב א"י, ואכן בשל כך גורס הגר"א בתוספתא להיפך כגירסת הירושלמי שלצד מזרח א"י ולצד מערב חו"ל. אלא שהרמב"ן בפירוט דוחה גירסא זו "שהתלמידים שבשוה". אמנם טרחו רבים ויש שהציעו לישב את שתי הגירסאות בזה שברצועה היו שתי דרכים, אך עדיין קשה. שמא נאמר ששפלת החוף צפונית-מזרחית מעכו היתה מיושבת נכרים - טעות היא זו בלא ספק שהרי מוכח מן המשנה והתוספתא (שביעית פ"ו), שגבול עולי בבל נמשך צפונה מזרחה מעכו, לפחות עד נהר הליטני ומשם מזרחה למרג' עיון (וזה לפי דעות ה"מינימליסטים"). לדעת החוקרים יש לזהות את כברי, בצת, מצובה, חניתא וכדו' עם מקומות שישבו בהם עולי בבל, ואשר התחייבו במעשר ובשביעית (על פי התוספתא) - וגם לפי ידיעות ארכיאולוגיות ברור שהגליל היה מיושב יהודים ובצפיפות, ואם יש ספק באשר לישוב יהודי הרי שדוקא עכו עצמה ושפילת החוף מדרום לה עד קיסריה וגם הלאה היה בה יישוב הלניסטי גדול. נוסף לכך גם קשה להבין מה מצאו לדון בשטח שנמצא ממערב לדרך שבין עכו לכזיב - הן זהו הים הגדול בעצמו ואולי היתה שם גם רצועה ברוחב של כמה מטרים של חול ים שאין לו נפקותא הלכתית כל שהיא, בודאי לא למעשר ולשביעית, ובמיוחד שדרך זו - הדרך הרומית העתיקה והסלולה יפה מעכו צפונה ידועה היטב, והיא נמצאת כיום כמה מטרים בתוך הים , ובודאי שלא היה ממערב לה שטח ראוי לעבוד חקלאי. כלל גם לא ברור לפי איזה קנה-מידה אפשר היה לקבוע פה קו גבול, שהרי גבול עולי בבל נקבע לפי ההתישבות היהודית, ואם ישבו יהודים בעכו ובכזיב די בכך כדי לשייך לא"י את כל רצועת החוף שביניהן, שהרי ודאי לא חשבו כחו"ל כל גבעה או רצועת חול שוממה בא"י. לא פחות קשה להבין כיצד שמשה עכו קנה-מידה לגבול הצפון של א"י כשגבול זה נמשך כמה עשרות ק"מ צפונה, לפחות עד הליטני, כאמור, וכיצד תפסה הגמ' בדיונה על בבל ועל סוריא אם נחשבות כא"י לענין גיטין, את עכו כקנה-מידה לגבול צפון - מדוע לא את הליטני, או את מרג' עיון, או את מקורות הירדן (ויש חוקרים, ובתוכם גם ה"כפתור ופרח" בעצמו שמעפילים עוד יותר צפונה). קשה ביותר גם להבין את הגמ' (גיטין ח.) האומרת על פי התוספתא (תרומות פ"ב): "איזהו ארץ ואיזהו חוצה לארץ כל ששופע ויורד מטורי אמנון ולפנים - א"י, מטורי אמנון ולחוץ - חו"ל. הניסין (איים) שבים רואים אותם כאילו חוט מתוח עליהם מטורי אמנון עד נחל מצרים. מן החוט ולפנים - א"י, מן החוט ולחוץ - חו"ל", וכן הלכה דלא כר' יהודה שחולק בענין החוט, והגמ' אומרת על פי זה שהמביא גט בספינה לפנים מן החוט נחשב כמביא בא"י לכל הדעות, ומעבר לחוט הזה - זה תלוי ומחלוקת בין רבנן ור' יהודה.
והנה המים שלפנים מן החוט טורי אמנון - נחל מצרים, נחשבים כמים "טריטוריאלים" לענין גיטין וגם לשאר דברים, וטורי אמנון נמצאים כ60- ק"מ מצפון לבירות (לדעת ה"מינימליסטיים") ובקרבת גבול סוריה - תורכיה (לדעת אחרים - רש"י וה"כפתור ופרח"), ונחל מצרים הוא הפלג המזרחי של דלתת הנילוס (היום כבר יבש) או נחל אל-עריס לדעת אחרים. כיצד יתכן לומר א"כ שעכו ואשקלון (במשנה שלנו - מאשקלון לדרום ואשקלון כדרום) הם הפינות של א"י לצפון-מערב ולדרום-מערב - אם נרצה למתוח "חוט" מעכו לאשקלון נמצא שהוא לא יכלול מאומה מן הים, ואיך אפשר שגבול א"י במים השתרע למרחקים עצומים מצפון ומדרום לגבול היבשתי, וזאת לגבי אותם הדינים בעצמם?
* * *
מכל האמור מוכחת (ויש הוכחות נוספות) אמת פשוטה "המתרצת" את הכל והיא שהגמ' בגיטין והתוספתא באהלות וגם בשביעית לא התכוונו לעכו וכזיב המקובלות בידינו, וכך מסתברת דעת רב הראשונים בסוגיתינו, דלא כדעת ה"כפתור ופרח", ונוכל א"כ לחפש את עכו וכזיב במקומות שיענו להוכחות הסוגיא. רש"י וכמה ראשונים אחרים בעקבותיו הסיקו מן הסוגיא שמדובר פה בעכו וכזיב בגבול צפון-מזרח של א"י, ואין זו עכו השוכנת לחוף ימים, ואילו הרמב"ן והריטב"א שהתקשו במאמר חז"ל: "קול צעקה משער הדגים - זו עכו שנתונה על פיהם של דגים" (פסיקתא רבתי ח'), וכן אמרו חז"ל: "אין טעם דג העולה בעכו כעולה בצידון וכעולה באספמיא (ב"ר ה', ח') - סברו שעכו בכל זאת בצפון-מערב א"י, אולם הרחק בצפון-מערב בקרבת טורי אמנון, ואת הרצועה מעכו לכזיב הם מוצאים לאורך אחד המפרצים בצפון שכיוונו הכללי באותו מקום הוא מדרום-מזרח לצפון-מערב. ע"י זה מהקבלת עכו לצפון וגם למערב, ואילו כזיב צפונית-מערבית ממנה - רצועה נפקא, ובכל זאת מעכו לצפון כצפון, שכן ממש לצפון ולצפון-מזרח, אין אחר עכו מא"י שהוחזקה ע"י עולי בבל.
הנחה זו היא גם המתישבת ביותר עם הפסוקים המזכירים את עכו, וחוסכת את הצורך בתירוץ "תרי עכו" שהוא הכרחי לשיטת רש"י (לגבי אשקלון למשל אומר בפירוש הירושלמי שהיו שתים (שביעית פ"ו ה"א) כמו ערים רבות בא"י). כמובן שבעית מיקומן של עכו וכזיב קשור בזיהויה של סוריא ובמקומה המדויק של סולמא דצור (הנמצאת ג' מילין מכזיב - ערובין ס"ד:); ואלה הן בעיות הטוענות בירור בנפרד.