נגלה ונסתר במגילת אסתר / חנן פורת
שאלו פפונאי לרב מתנה: רמז לאסתר מן התורה מנין? אמר להו:"ואנוכי אסתר אסתיר". (חולין, קל"ט:)
כבר עמדו מפרשים ראשונים על שתי נקודות תמוהות בהן נופלת מגילת אסתר מכל כתבי הקודש. האחת - שאין בה כלל הזכרת שם שמיים, והשנית - שאין בה זכרון ארץ-ישראל.
ובאמת אין בחסרון אלה דבר מקרי טפל, אלא ענין במהותה הפנימית של המגילה. שמו של הקב"ה דומה כאילו נשתקע במכוון ונדחה מלהזכר אף בשעה שהנו מתבקש בלשון הפסוק. כגון בדבריו של מרדכי "רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר" כשהמכוון בביטוי "ממקום אחר" הוא בודאי כלפי שמיא. אף חסרונה של ארץ-ישראל במגילה לא דבר ריק הוא, שהרי "כל הנביאים לא נתנבאו אלא בה או בעבורה" כלשון הכוזרי, וכאן לא זו בלבד שמאורעות מתרחשים בחוצה לארץ, אלא דומה שאין זכרה של א"י עולה כלל על לב.. ובכלל ההווי הנרקם במגילה זר הוא "להוויה הארץ ישראלית" שבמקרא הן בתוכנו והן בסגנונו.
אכן סיפורה של המגילה הוא סיפורה של כנסת ישראל "גולה וסורה, דבוקה בך ההרוגה עליך וזרויה בין מכעיסיה..." עומדת המגילה בסימן של הסתר פנים גמור, וכבר אמרו חכמים "אין לך שעה קשה בעולם מאותה שעה שאמר הקב"ה למשה 'ואנוכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא' ואעפ"כ 'וחיכיתי לד' המסתיר פניו מבית יעקב וקויתי לו" (ע"פ ירושלמי סנהדרין פ"י ה"ב).
השמות האישים במגילת אסתר נכריים הם (מוזר, אף בגלות מצרים לא שנו את שמם ולבושם וכאן שמות אלילי ניכר עליהם...) ובכל זאת מבעד ללבוש הזר גנוז בשמה של אסתר המלכה הרמז, גם להסתר הפנים וגם לצפיה לישועה.
"אסתר מן התורה מנין? - ואנוכי הסתר אסתיר" ומאידך אסתר בפרסית משמעו - כוכב בוקר ומכאן מקור מדרש חכמים "למנצח על איילת השחר - אסתר אמרתו".
פרק זה הפותח ב"למנצח על איילת השחר מזמור לדוד" (תהילים כ"ב), נדרש כולו על נס הפורים, ומן הראוי להעמיק בדימויים שבראשית הפרק כדי לעמוד - אגב ההקבלה - על ימי מרדכי ואסתר בשושן הבירה. אמרו חכמים: "למנצח על איילת השחר" - למי שהיא קופצת כאיילה ומאירה לעולם. בלילה, אע"פ שהוא לילה, יש בו אור הלבנה וכוכבים ומזלות. אימתי הוא חושך - בעלות השחר; הלבנה שוקעת והכוכבים נכנסים והמזלות הולכים להם. אותה שעה אין חושך גדול הימנו, ואותה שעה הקב"ה מעלה את השחר מתוך החושך ומאיר לעולם.
בשעת חשיכה זו לעת חלוף משמרות עומד דוד המלך וזועק: "אלי אלי למה עזבתני רחוק מישועתי דברי שאגתי..." ואינו יודע שדווקא לעת החשיכה הגדולה באה בשורת האור. וכך אף אסתר השבויה בבית אחשורוש "כרחל לפני גוזזיה נאלמה" זועקת באלם קול ("כי החרשתי בלו עצמי בשאגי כל היום") אלי אלי למה עזבתני ואינה חשה את שרמוז בשמה "איילת השחר" כי השחר בא מן השחור.
הרגשתה של אסתר בבית אחשוורוש הינה נושא לדיון בפני עצמו. הכתוב כדרכו מקצר ומעלים, מגלה טפח ומכסה טפחיים, אך מבין השיטין מבצבץ ועולה כאבה של אסתר המתענית תחת ידו של אותו רשע, מתגאלת במאכלי פיגול במגל של איסור, ובכלל אפופה היא הצנועה שחוט של חסד משוך עליה, בהווי חיים פרוץ ושבע עד גועל. "ותלקח אסתר אל המלך אחשוורוש" - ותלקח - בעל כרחה! "אין אסתר מגדת את עמה ואת מולדתה" והרי כדי שלא לספר דברים כה יסודיים יש צורך בהרבה שתיקה ואלם בכלל.. "לא בקשה דבר" אין היא מבקשת כלל לשאת חן, קרקע עולם היא. "ואני לא נקראתי לבוא אל המלך.." זרה לה חצר המלכות זר לה המלך... (היכול היה להעלות על הלב, דרך משל, שתלד אסתר בן לאחשוורוש, הלב הן מתקומם כנגד מחשבה על אפשרות כזאת..)
וכשמתלכדים יסוריה הפרטיים עם הבשורה הרעה על תכנית השמד לכל היהודים חשה היא חושך נורא סביבה "באשר אבדתי אבדתי".
* * *
"אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי, כי אשב בחושך - ד' אור לי" (מיכה ז') שנו רבותינו:
מתוך צרה - רווחה, שנא' "עת צרה היא ליעקב וממנה יוושע"
מתוך רוגז - רחמים, שנא' "ברוגז רחם תזכור"
מתוך ריחוק - קרוב, שנא' "במקום אשר יאמר להם לא עמי, יאמר להם בני א-ל חי מתוך נפילה - קימה, שנא' "כי נפלתי קמתי".
מבקש המדרש לומר: לא זו בלבד שאין "יאוש כלל בעולם" כלשונו של רב נחמן מברסלב, ולאחר החושך עדיין יש תקווה לאור, לאחר נפילה תתכן קימה; יתר על-כן: החושך הוא המוליך אל האור, והנפילה היא סיבת הקימה, "שאלמלא נפלתי לא קמתי".
כך "הבכי האבל והמספד" הם המובילים לידי "וליהודים היתה אורה ושמחה ששון ויקר". ו"ויקרע מרדכי את בגדיו וילבש שק ואפר" הוא המביא לידי "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור..."
מתגלגלים להם המאורעות במגילה בדרך טבעית כביכול. העלילה סבוכה ונפתלת כדרך שנפתלים בכלל מעללי אנוש והיריעה נפרשת על פני שנים רבות "כימי מלך"; "בשנת שלוש למלכותו (א,ג), בשנת שבע למלכותו (ב, טז), ובשנת שתים עשרה למלכותו.
מי שמקבל את הדברים שארעו זה מכבר, כנתונים מובנים מאליהם, יקשה לו להבין מהם "הפלאים" הגדולים המתרחשים במגילה.
מה תימה ביקר שזכה לו מרדכי אשר סיכל את עצת בגתן ותרש, או מה הפלא בכך שאסתר היהודיה בעלת ההשפעה על המלך מצליחה לבטל את הגזרה על היהודים.
אבל המצרף את פרקי המגילה אחד לאחד ואינו קוראה למפרע אלא כקורא אגרת שלמה, מראש ועד סוף, מגלה כי מעשה בגתן ותרש נתגלגל וסובב כדי שיירשם הדבר בספר הזכרונות, כדי שיהיו הדברים נקראים בלילה ההוא לפני המלך, כדי שיצא מרדכי בלבוש מלכות.
ואסתר נלקחת בשנת שבע לבית אחשוורוש כדי שבשנת שתים עשרה למלכותו תהיה שם להפר את עצת המן האגגי וכך הן אומר לה מרדכי פקוח העניים "ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות".
בלשון האבן-עזרא:"מי יודע שמא לא הגעת למלכות אלא בעבור העת הזאת שתושיעי את ישראל".עידן של הסתר פנים במגילה, אבל "אכן אתה אל מסתתר, אלוקי ישראל מושיע (ישעיה מה, טו).
הקב"ה שאפילו שמו אינו נזכר, טווה ואורג במחשכים את המאורעות מגלגל בדרכים נפתלות נכריות את סיפור המעשה עד "ליהודים היתה אורה..." דרכים רבות למקום לגאול ולהושיע מחכי קץ ישועתו ומופלאה שבכולן היא דרך זו "לעשות מעשהו, זר מעשהו, ולעבוד עבודתו נכריה עבודתו..." (ישעיה כח,כא). (מה נורא לחשוב כי כלפי שמיא מוסבות מילים אלה זר-מעשהו נכריה עבודתו..)
* * *
נס פורים הנסתר, העולה ומפציע קמעה קמעה מתוך הסיבוכים הנפתלים שבדרכי אנוש, כל כולו בא לרמז לגאולה העתידה העומדת אחר כתלנו. כך הן למדנו בירושלמי (ברכות פ"א): רב חייא בר אבא ורב יוסי בר חלפתא היו מהלכין בבקעת ארבל וראו איילת השחר שהפציע אור, אמר לו רב חייא הגדול לרב יוסי בר חלפתא בי-רבי כך גאולתן של ישראל אמר לו: היינו דכתיב "כי אשב בחושך ד' אור לי.." בתחילה היא מאירה קמעה קמעה ואחר כך היא מנפצת ובאה, ואחר כך היא פרה ורבה.
כך בימי מרדכי ואסתר: תחילה - "ומרדכי יושב בשער המלך...
ואחר כך: ויהי כראות המלך את אסתר המלכה...
ואחר כך: ויקח המן את הלבוש ואת הסוס...
ואחר כך: ויתלו את המן...
ואחר כן: ואתם כתבו על היהודים...
ואחר כך: ומרדכי יצא מלפני המלך...
ואחר כך: וליהודים היתה אורה..."
עדיין יש מקוט להתבונן ולהבין את ההקבלה המדוייקת בין פרטי המאורעות המסוימים מן המגילה שנזכרו במדרון פלאי זה, לבין שלבי הגאולה שלפנינו.
אך גם מבלי להגיע לכלל הבנה מפורטת זו, נפקחות העיניים אגב העיון בירושלמי לגלות את חג-הפורים במימד האמיתי שלו כמבשר גאולתנו ומתבארים אל נכון דברי המדרש על הפסוק: "וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף" - שכל החגים בטלים לעתיד לבוא וחג הפורים אינו בטל לעולם.