פרחי אביב / הרב יהודה שביב
כי הנה הסתו עבר,
הגשם חלף הלך
לו,
הניצנים נראו בארץ;
עת הזמיר הגיע
וקול התור נשמע בארצנו.
התאנה
חנטה פגיה
והגפנים סמדר נתנו ריח. (שה"ש, א, יא-יג)
לכה דודי נצא השדה
נלינה בכפרים נשכימה
לכרמים
נראה אם פרחה הגפן, פתח הסמדר, הנצו הרימונים. (שם, ז, יב-יג)
***
חורף הוא בחינת עיבור, ואז כל העשבים והצמחים כולם מתים, כי בטל כוחם בחורף והם אז בבחינת מיתה. וכשבא הקיץ, שהוא בבחינת לידה, אזי כולם מתעוררים וחיים, ואז טוב ויפה מאד כשיוצאים לשוח בשדה, שיחה – זו תפילה ותחנונים ותשוקה וגעגועים להשי"ת. ואז כל שיח השדה המתחילים לחיות ולצמוח, כולם נכספים ונכללים בתוך שיחתו ותפילתו. (רבי נחמן מברסלב, שיחות הר"ן צ"ח)
***
אם נפשך טהורה, עזוב תעזוב את העיר על שאונה והמונה, סחרה ואתננה... והשכמת בוקר, ויצאת אל פני השדה אשר ברכו אלוקים וראית את ההוד אשר אצל יוצר ליצורים. ושמעת לחש השיבולים, שיח הענפים, שירת-דומיה של כל ציץ, כל פרח, כל עוף, כל כנף.
וראה! על הכל שפוך חסד אלוקים, הכל מלא טהרה וטוב, ובכל אתה שומע סוד – שיח מלאכי-שלום, אושר-נצח, הד-קול עולמות עליונים, רחוקים. (ר' הלל צייטלין, על גבול שני עולמות, 137.)
***
אם נפשך הומיה, שוקקת ומתגעגעת אל היופי והטוהר שבעולם, ושבחוץ לעולם, שבכאן ושלא בכאן;
אם נפשך ראי מלוטש של האין-סוף, הוא בך ואתה בו ולמעשה ידיו תכסוף --- ברך את מי שברא כל אלה והוא כל אלה.
אם תרצה, בן אדם, הסתכל באור השכינה בכל היקום, הסתכל בעדן החיים השמימיים, איך הם מתפלשים בכל פינה נצחית שבחיים. הרוחניים והחומריים, שנגד עיני בשרך, ונגד עיני רוחך, התבונן בפלאי היצירה, בחיי האלוקות שלהם... האהבה שבקרבך העלה אותה לשורש עוזה ועדנת תפארתה... (מרן הרב קוק זצ"ל, אורות הקודש עמ' פ"ג)
***
היוצא בימי ניסן וראה אילנות שמוציאין פרח יאמר: ברוך אתה ד' אמ"ה, שלא חיסר בעולמו כלום, וברא בו בריות טובות, ואילנות טובות ליהנות בהם בני-אדם. (שו"ע, או"ח, סימן רכ"ו.)