לפרשת זכור / הרב יהודה שביב
בעת השעבוד טרם בוא הגאולה נאמר למשה -
"זה שמי לעלם
וזה זכרי לדר דר" (שמות ג')
כיוצא בזה בתהילים -
"ה" שמך לעולם,
ה' זכרך לדר ודר" (תהילים קל"ה)
ובקבלת חז"ל למדנו את משמעות הדברים -
"אמר הקב"ה: לא כשאני נכתב אני
נקרא.
נכתב אני ביו"ד ה"א, ונקרא אני באל"ף דל"ת" (פסחים נ.)
ועוד שנינו שם -
"לא כעולם הזה עולם הבא. העולם הזה נכתב
ביו"ד ה"א ונקרא באל"ף למ"ד,
אבל לעולם הבא כולו אחד, נכתב ביו"ד ה"א ונקרא ביו"ד ה"א"
נמצא: לעולם - עולם הבא
לדר ודר - עולם הזה (דור אחר דור עד ...)
בעולם הזה - חיץ בין האמת המוחלטת לבין האמת הנראית והמורגשת.
ועל כן -
"העולם הזה - על בשורות טובות אומר: ברוך הטוב והמטיב, ועל בשורות רעות אומר: ברוך דיין האמת" לעולם הבא - כולו הטוב והמטיב" (שם)
האמת המוחלטת - הכל טוב. "כולו הטוב והמטיב". עולם הבא.
אך בעולם הזה מתוך שנראה שוני בין טובה לרעה, נקבע אף שוני במטבע של ברכות.
***
"...לעולם חסדו,
ועד דר ודר אמונתו"
(תהילים ק')
חסדו של ה' הנראה לכל, הנגלה לעין - לעולם שהוא עתה עלום, עולם הבא.
ועד דור ודור, עד לאותו עולם - "אמונה". אמונה בטוב, אף כי נסתר הוא.
אמונה - הגשר בין:
המוחלט והיחסי
האידיאה והמעשה
הרוח והחומר
העוה"ב והעוה"ז
מי הוא המפריד בין הדבקים? - הלוחם באמונה, עמלק. "ויזנב - מכת זנב. חותך מילות וזורק כלפי מעלה" (רש"י סוף פר' תצא) ומילה - חותם בבשר. קדוש החומר. ברית בבשר.
ועל כן -
"...מלחמה לה' בעמלק מדר דר" (שמות י"ז)
באשר, כל עוד עמלק בעולם אין השס שלם. עמלק הוא הלוחם ב"זכרי", ועל כן זכרו לאבדון.
"...תמחה את זכר עמלק..." (דברים כ"ה)
(זכרון - התגברות של כוחות רוח. אדם מצוי מבחינה פיזית בזמן ובמקום מסוימים, אך רוחו משוטטת בזכרונות עברו ומתרוממת מעל מגבלות הזמן והמקום.)
והמלחמה בו - בכוחה של אמונה,
"...ויהי ידיו אמונה..." (שמות שם)
והמלחמה מדר לדר,
"...כתב זאת זכרון בספר..." (שם)
מלחמה שאין עמה שכחה. מלחמה של זכירה.
"זכור את אשר עשה לך עמלק..." (דברים שם)