"לעשות פורים" (מברכת "הרב את ריבנו")[1] / הראי"ה קוק זצ"ל
ידענו מדברי חכמים אמיתיים שהארת פורים גדולה למאד וקדושה גדולה מאירה בו בעולם. ונראה שמתוך כך, מלמעלה, ה-אדם נשמר אז מכל קלקול: כיון שהוא עסוק בשמחת פורים ואין צריך להיות כל כך על משמרתו, רק שלא יעבור ח"ו שום דבר מדברי התורה והמצוה, שח"ו אין עבירה - מצוה. אבל בדברי הרשות שראוי להשמר מהם בכל הימים... ביום הקדוש הזה משומרים אנו...
והנה ההארה הנמשכת ביום הקדוש הזה היא ממש מצד קדושת הגוף הישראלי (וזהו שקבלו מחדש את התורה מרצון ממד הגוף שלפני כן היה אנוס) ... שהמן הרשע רצה לשלוט בו, וכאשר היה די להם לישועה נפדה גופן מהכוחות הרעים ... על כן ביום זה לעד
הצללים ינוסו, ואף כי בכל השנה (שכור ושתוי) הוא כעובד עבודה זרה (ברכות לא:) מפני שהכח השכלי מסתלק ... אבל ביום הזה... הנה כוחות הגוף בעצמם כבר קדושים הם ושומרים מכל רע... על כן המצוה אז לבסומי ... זולת שכור גמור שצריך עיון אם הוא מהמצוה ... ועל כן (אסור) מלאכה לא קלו עליהם בפורים, דכהיום אין הגשמי מתנגד לרוחני (ולא היה צורך לאסור מלאכות).