קיימו וקבלו היהודים / יוסף אביב"י
"ויתיצבו בתחתית ההר - א"ר אבדימי בר חמא בר חטא: מלמד שכפה הקדוש-ברוך-הוא עליהם את ההר כגיגית; ואמר להם: א) אתם מקבלים התורה - מוטב; ואם לאו – שם תהא קבורתכם. א"ר חמא בר יעקב: מכאן מודעא רבא לאוריתא. אמר רבא: אף-על-פי-כן הדור קבלוה בימי אחשורוש, דכתיב: קיימו וקבלו היהודים - קיימו מה שקבלו כבר". (שבת פ"ח.)
תוד"ה "כפה עליהן" (שם) :
"ואף-על-פי שכבר הקדימו נעשה לנשמע, שמא יהיו חוזרים כשיראו האש הגדולה שיצתה נשמתן".
המהר"ל כותב על דברי התוס' :
"כי מה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע הוא זכות הגדול של ישראל ואיך נאמר שהיו חוזרים ממה שאמרו נעשה לנשמע" (אור חדש, הקדמה)
וממשיך:
"והנראה כי לא היו חוזרים בהם כלל, ומה שהקשו בתוס' למה כפה עליהם הר כגיגית הרי כבר קדמו נעשה לנשמע, דבר זה מפני כי התורה שהיה לישראל קיום התורה בה הוא מחויב והכרחי, ומה בכך שקבלו התורה והקדימו נעשה לנשמע, מכל מקום ניתנה לישראל התורה כמו שהיא בעצמה, וכיון שהתורה בעצמה הכרחית כך ניתנה תורה לישראל בהכרח גמור שאם אין התורה - העולם חרב. ומ"ש דאיכא מודעא רבא לאוריתא דסוף סוף כיון שהתורה בהכרח דבר זה היא מודעא רבא לאוריתא ... ואמר כי אעפ"כ הדר קבלוהו בימי אחשורוש כי כאשר הוסיפו במצוות קריאת המגילה ... וכאשר יש כאן הוספה א"כ העיקר קודם, ולפיכך כאשר קבלו מעצמם ההוספה הזאת שהוא מקרא מגילה, בזה קבלו כל התורה שהיא ראשונה, ובתוס': נמצא העיקר מק"ו וא"כ מעתה אין כאן מודעא כלל."
ונשארים הדברים תמוהים. מה מודעא ישנה אם מוכרת היא להם בבריאתם וגם קבלוה ב"נעשה ונשמע"? ומה הוסיפה מצות מגילה כקבלת ההוספה, על קבלת "נעשה ונשנע" ועל קבלת ההכרח מעצם הבריאה?
כפית ההר כגיגית - יצירת ישראל כמוכנים אל התורה, כמקבלי השפע האלוקי, כבעלי הסגולה. התורה - סדר העולם", ו"הסתכל באוריתא וברא עלמא" - כלומר, קיום התורה מבטיח קיום העולם.
ישראל נבראו כדי לקבל התורה לקייים העולם. קבלה זאת נובעת מבריאתם כסגולה - ואין הנברא יכול להתמרד כנגד בריאתו, למעשה. לכן - כפה כליהם כי התורה הכרחית לעולם. אבל - קיום התורה ע"י ישראל למרות קבלתה - תלוי ברצון של דור ודור, כל פרט ופרט" ובמעמד הר סיני אמרו: "נעשה ונשמע" על מנת לקיים. הקבלה - הכרחית מבריאתם, הקיום - נובע מבחירתם העצמית, מאמירת "נעשה ונשמע". אבל, הכרח הקבלה בבריאתם, מותיר מקום להתגדר בו. יכול ישראל לומר: היות ונבראתי כבעל הסגולה - הסכמתי לקבל; אבל -- טוב לאדם שלא נברא משנברא, וטוב לישראל שלא נבראו כבעלי סגולה משנבראו. וזו היא המודעא רבא לאוריתא. "נעשה ונשמע" נובע מ"כפה עליהם", אבל - טוב לנו שלא בראנו כמקבלי התורה.
בימי מרדכי ואסתר, גלו דעתם למפרע בהוספת מצוה - מקרא מגילה. המקבל דבר-מה בעל כרחו - יחזיקנו, ישמרנו ותו לא. המקבל דבר-מה ויחפוץ בקבלתו - ישפר, יוסיף, יחדש, יראה רצונו בקבלה ע"י קיום הנתינה ולארק המתנה. השפור - אות לחפץ בנתינה ברצותו לקבל יותר. ההחזקה והשמור - אות לקבלת המתנה ותו לא. בהוספת המצוה הראו שחפצו בבריאתם כמקבלי תורה - בהוספת חלק לתורה הראו כי חפצו בבריאתם כעם סגולה, וטוב שנברא עם ישראל כבעל הכנה אל האלוקים ודבריו. ומכאן - בטול המודעא.
לעתיד, ביום הדין, "אומרים (העכו"ם) לפניו: רבש"ע, כולם כפית עלינו הר כגיגית ולא קבלנוה כמו שעשית לישראל דכתיב: "ויתיצבו בתחתית ההר" (עבודה זרה ב:) כלומר: עכו"ם יצטדקו באי קיום התורה בכך שלא נבראו עם סגולה ומוכנים לקבלת התורה. ישאלו התוס': "והא דאמר בפק' דעז': כלום כפית עלינו הר כגיגית דמשמע אם היה כופה עליהן לא היה להן תשובה, והכא אמר דמודעא רבא לאוריתא" (שבת פח: תוד"ה כפה עליהן).
מודעא רבא אינה תשובה על קבלת התורה כי זו מוכרחת מעצם הכפיה, הבריאה. המודעא היא רק תיאורטית - טוב לנו שלא נבראנו. הקבלה - מוכרחת. עכו"ם טוענים: אלו נבראנו גם אנו בעלי סגולה והכנה אלוקית היינו מסוגלים לקבל תורה. גם אם מודעא היתה שייכת, לא היתה פוגמת בקבלת התורה ובמלואה. ובמצבם בבריאה, המחוסר סגולה - אין לדונם על אי קבלת תורה. לתוס': מודעא - תשובה כנגד הקבלה ודחיתה. וטענת עכו"ם תמוהה לפיכך - שהרי לעולם יכולים לחוור בהם. לדידן: מודעא - טענה לכאורה, הבאה לערער על הכוונה. בפועל – אינה ולא כלום. עכו"ם מעלים אפשרות של בריאת הסגולה בהם, והקבלה תוכרח ללא אפשרות ערעור.
דברי רבא: "אעפ"כ הדור קבלוה בימי אחשורוש, דכתיב: קיימו וקבלו היהודים, קבלו מה שקבלו כבר" נראים תמוהים לכאורה. אם "הדור קבלוה" - מדוע "קימו מה שקבלו", היה לו לומר: קבלו מה שקבלו כבר. ואם בקיום הקבלה עסקינן, הרי כבר היה במלים "נעשה ונשמע" ובקיום היום-יומי של המצוות, ומה קיום מעשי למצוות התורה הקימות יש בהוספת מצוה מחודשת? קיום - הוא העשיה מרצון, וכאן משתמש רבא לקבלה רצונים בשם קיום של כולו מביע רצון ובחירה עצמית, והדור קבלוה, כלומר: מרצונם העצמי, הוא "קימו מה שקבלו כבר" - קבלו מרצון עצמי את הקבלה הנובעת מחמת כפית הר כגיגית, והיא הקיום האמיתי לקבלה הראשונה - בריאתם כעם סגולה, כמקבלי שפע אלוקי, ולקביעה "קוב"ה, אוריתא וישראל - הר" (זוהר, ויקרא ע"ג).