לפרשת השבוע / שמעון ריין

פרשת ויצא

"ויאמר להם השלום לו, ויאמרו שלום והנה רחל בתו באה עם הצאן"

וקשה – הרי אין הרועים עונים לשאלת יעקב. הוא שאלם: "השלום לו" – היינו ללבן, והם עונים רק שלום. וכן הם מוסיפים משלהם דברים שלא נשאלו עליהם – "והנה רחל בתו באה עם הצאן".

אלא, יש שני סוגי שלום. יש שלום הבא מתוך אהבה ואחווה, ויש שלום הבא עקב פחדם של אנשים מאדם בעל ריב ומדון, ולכן ניחא להם בשלום. יעקב שואל את הרועים: הלשום לו – האם לבן הוא איש שלום, אדם הרודף שלום ורוצה בו. ותשובת הרועים שלילית – שלום בלבד, השלום עם שכניו בא מתוך יראה ולא מתוך אהבה. ומביאים הרועים סימן לדבריהם – "והנה רחל בתו באה עם הצאן" – אף שהוא עשיר, אין באפשרותו לשכור רועים כיון שמפחדים ממנו שמא ירמה אותם, ולכן נאלץ הוא לשלוח את צאנו עם בתו הקטנה.

(שערי שמחה.)

*

"הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי"

הגמ' במס' קידושין אומרת: "אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש. ואם לאו – יקרא ק"ש, ואם לאו – יזכור לו יום המיתה." (דף ל:)

נשאלת השאלה – נשים שהן פטורות מתורה ומק"ש במה הן מנצחות את יצר הרע?

ואמנם הגמ' בברכות אומרת: "והני נשי במה קזכין?", ותשובתה – באקרויי בנייהו לבי כנישתא, כלומר – בזכות הבנים שמגדלות לתורה הרי יש בהן מכח התורה ומנצחות את היצר הרע.

וזהו שאומרת רחל: הבה לי בנים – כדי שאוכל לגדלם לתורה ולנצח בזה את יצר הרע, ואם אין – מתה אנכי, אין לי תקנה לנצח את יצר הרע אלא ע"י הזכרת יום המיתה.

(יפית לקץ)

*

פרשת וישלח

"ויאמר יעקב אלקי אבי אברהם... קטונתי מכל החסדים... הציליני נא מיד אחי... ואתה אמרת היטב אטיב עמך...".

הרמב"ם בהקדמה לפירוש המשניות – מביא, שנבואה רעה על ישראל אינה חיבת להתקיים כיון שישראל יכולים לשוב בתשובה. ממילא נביא אשר ניבא לרעה והנבואה לא התקיימה – אין הוא נביא שקר. לעומת זאת נבואה טובה – לעולם מתקיימת. ואם לא התקימה הרי הנביא הוא נביא שקר. אך כלל זה נכון רק בנבואה טובה לכל העולם, אך אם הנבואה הטובה לנביא עצמו, ואינה מתקימת אין הוא נביא שקר. יתכן וחטא – וה' מונע ממנו טובה. מה שאין כך בנבואה לאומה שלמה – אף אם חטאו – אין הקב"ה מחזיר דברי ע"פ זה יובנו הפסוקים הנ"ל – יעקב אומר: "ה' האומר אלי שוב לארצך ולמולדתך ואטיבה עמך" – על הבטחה זו איני יכול לסמוך, ולמה? – שמא קטנתי בנתיים, ואז אין מגיעה לי הטובה. ולכן מוסיף: "הצילני נא" בזכות "ואתה אמרת היטב אטיב עמך" – דברים אלו אמרת לאברהם ולא לי, ואמרת זאת לכלל האומה לעתיד, דברים אלו מוכרחים להתקיים, ולכן אע"פ שהתמעטו זכויותי – הצילני נא.

(אמרי נעם)

*

"ואמרת לעבדך ליעקב מנחה היא שלוחה לאדוני לעשו".

מצינו בגמ' בקידושין: אשה שאמרה הילך מנה ואקדש אני לך – אם אדם חשוב היא מקודשת, מפני ההנאה שקבל ממנה. יעקב עושה חשבון שמא אין זה לכבוד עשו לקבל מתנות (כמו שבאמת אומר אח"כ – יהי לך אשר לך יש לי רב), ולכן הוא שולח לו את המנחה ומסביר: "מנחה היא שלוחה לאדוני לעשו – המנחה אמנם ניתנת לעשו, אך האמת היא שהמנחה "לעבדך ליעקב" – היינו אם אדם חשוב כעשו יהיה מוכן לקבל את המנחה, אז יחשב הדבר בעיני יעקב כאלו עשו שולח לו מנחה.

(שערי-שמחה)

*

"ויאמר לו אלקים שמך יעקב, ולא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך"

אין הכונה שיעקר שם יעקב לגמרי, אלא השם ישראל עיקר והשם יעקב הטפל. וההסבר: כל מלחמות יעקב בעשו היו מלחמות ביצר-הרע, שהוא שרו של עשו. יעקב לחם בתחילה עם עשו בתחבולות וערמה לרמז שכך גם על האדם ללחום ביצר הרע. אדם אינו מסוגל לעמוך פנים אל פנים כנגד יצר-הרע ולכן, ישתמש בתחבולות. לאחר מכן שאדם יותר מחוסן הריהו יכול להלחם כנגד יצר-הרע פנים אל פנים – כשם שעשה יעקב בהאבקו עם המלאך. תחילה התחסן ע"י תחבולות ולאחר מכן נאבק עמו. לכן גם אין נעקר השם יעקב. כיון שאדם מחויב תחילה להלחם עם יצר-הרע בעקב ובמרמהו, אך שם ישראל הוא העיקר – כיון שאדם עבר שלב זה – "הרי לא יקרא שמך עוד יעקב" – אינך נזקק למידת העקב אלא "שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל".

(שמחה בונים סופר)