בלכתך בדרך / יואל עמיטל
הרמ"א בהל' פדיון בכור (יו"ד סי' ש"ה סעי' י') כ' שאין האב יכול לפדות את בנו ע"י שליח. הט"ז והש"ך שם נחלקו על הרמ"א ופוסקים שאפשר לפדות ע"י שליח.
הדגול מרבבה שם דן האם האב יכול לעשות שליח, לפדות את הבן, תוך ל' יום. שהרי הגמ' בנזיר (דף י"ב:) אומרת שלא משווי איניש שליח אלא במילתא דמצי עביד השתא, וא"כ לכאורה אם האב לא יכול לפדות את בנו תוך ל' יום, לא מצי משווי שליח.
התוס' בנזיר שואלים כל הכלל המובא בגמ', שהרי מעשים בכל יום שהאשה אומרת לחברתה לושי לי קמח והפרישי חלה בעבורי, ואיך נעשית שליח בדבר זה, הרי בשעה שעושה אותה שליח לא היתה יכולה בעצמה להפריש חלה מקמח זה, שאין מפרישים חלה מקמח.
ותירץ ר"ת שם, שיש בידה להביא עיסה מגולגלת ולומר עיסה זו תהא חלה על הקמח לכשיהא נילוש, וכיון שיכולה להפריש כך – יכולה גם לעשות שליח להפריש אח"כ.
לפי"ז – האם אפשר לומר גם אצלנו, שמכיון שהאב יכול לפדות את בנו בתוך שלושים ולומר שיחול לאחר ל', כמבואר בשו"ע שם (סעי' י"ג,), א"כ – האם זה דומה למקרה של התוס' והאב יכול לעשות שליח, או לא?