בע"ה
שבת פרשת ויגש , ז' בטבת תשנ"ו,
גיליון מספר 527
הרש"ר
הירש עומד על היחס בין ימים
לשנים:
אמנם
אנו מצרפים את הימים לשבועות ואת
השבועות לחודשים ושנים, אך אסור
שבצירוף זה נאבד את המשמעות של
היום הבודד. השאיפה היא לא לגמור
את היום בשביל להגיע לשבוע (השבת),
לחודש ,לשנה. זו גישה של "להעביר
את הזמן". יש להסתכל על היום
כיחידה עצמאית "היום הוא
במלוא כוחו, היום הוא יפעל לא
ישים לב לתוצאות ולהמשך...", זו
גישה השואפת למלא בתוכן גם את
היום הבודד. אין בה שאיפה "לגמור
את היום", אלא למצות אותו. אם
נדע לעשות זאת, כשנסכם לאחור את
פועלנו הסיכום לא יהיה בשנים או
בחדשים כמקובל, אלא ההסתכלות
אחורה תהיה בימים, כל יום בפני
עצמו, "ימי שני חיי". שבת שלום גלעד אלפסי
ואיתמר אלדר חדשות
עצב
ושמחה משמשים בערבוביה. עקב הימים הקשים בהם אנו שרויים, ובייחוד
בעקבות פינוי בית לחם, הוחלט בשבוע שעבר, לחגוג את מסיבת חנוכה, במתכונת
מצומצמת. לפני המסיבה, דיבר הרב ליכטנשטיין על הצורך להיות ערים לצרה, גם בעת
שמחה. המסיבה התקיימה ללא תזמורת מסודרת, ולאחר זמן מועט של ריקודים, ניגנו
מספר תלמידים שירים שקטים. בתום המסיבה דיבר הרב ליכטנשטיין על הקושי לעצור
ולבלום שמחה פנימית בשעת אבל. יה"ר שנשוב ונראה ערי יהודה
בבניינן*. הבה
נפיץ את האור הגדול.
לאחר שבועות ארוכים של שהייה
בישיבה, יצאו תלמידי הישיבה
באופן רשמי לשבת "חופשית",
כמובן על מנת להפיץ את כל אשר
למדו בשבועות הניתוק הארוכים
מהבית. על מנת להדר בהפצה
ובהשפעה, יצאו התלמידים לחמשוש (מושג
שאינו ידוע בישיבתנו), זאת לא
לפני שהספיק שיעורו של הרב
ליכטנשטיין להשתתף בשיעור היומי
שהוקדם מיום השישי. עיתונות
הוגנת. תלונות רבות התקבלו
במערכת על הפרסום בשבוע שעבר
בדבר המקומות והחדרים לחוזרים
מן הצבא. לכל הישנים על הדשא,
והשותים ממימי הבריכה, ולכל אלו
הלומדים בחדריהם (שאין להם) אתכם
הסליחה. ואם בהתנצלויות עסקינן,
אנו רוצים להתנצל בפני חגי יונגר
(ה') א. מקומות במיל', על כך
שפרסמנו על עובדת החלפתו בטרם זו
קיבלה את אישורה הרשמי. סליחה
ויישר כח. בהזדמנות זו ברצוננו
להזכיר: אמנם כל מידע חדשותי
המונח על שלחננו, אמינותו נבחנת
בקפידה על ידי מיטב החוקרים, אך
בכל זאת אל תשכחו, אנו בסך הכל
מקומון קטן. תעלומת
הרביעי בדצמבר - יוסי סלוטניק
בסידור
רינת ישראל מופיעה ההלכה הבאה - ז'
במרחשוון: מתפילת ערבית של אותו
יום מתחילים לשאול על הגשמים
("טל ומטר") בברכת השנים.
בגולה מתחילים לשאול גשמים ששים
יום אחרי תקופת תשרי, שהוא על פי
רוב יום 4 בדצמבר בערב בתפילת
ערבית. דין
זה מבוסס על הגמרא במסכת תענית
בדף י' שבבבל שואלים על הגשמים רק
מששים יום[1] אחרי
התקופה כיון שאינם צריכים גשמים
לפני כן. במבט ראשון הלכה זו
תמוהה הרי תקופת תשרי מתחילה
ביום השוויון (כלומר בתאריך
שהיום והלילה שווים בו) תאריך זה
חל בכל שנה ב- 23 בספטמבר. אם נמנה
ששים יום לאחר מכן לא נגיע ל - 4
בדצמבר אלא ל- 22 בנובמבר!!![2] הדברים
מתמיהים יותר בעיון בבית יוסף
בסימן קי"ז על דין זה, וז"ל:
ישנם
מספר דברים מפתיעים בדבריו : א.
האבודרהם הביא את התאריך הנכון -
ה- 22 בנובמבר ומשהו שלח יד בדבריו
ושינה את התאריך ל- 3 בדצמבר. ב.
גם אם השינוי אמיתי הרי כיום
הפסק הוא להתחיל ב- 4 בדצמבר ולא ב-
3 בו ! כדי
לפתור תעלומה זו נתבונן מעט בלוח
השנה. יש דרכים שונות ליצור לוח
שנה. 1.
לוח המבוסס כולו על שנת השמש. 2.
לוח המבוסס על שילוב בין שנת
הירח ושנת השמש. לפני
שנראה מהי השיטה של חכמי ההלכה
נרחיב קצת בלוח השנה המבוסס על
השמש. הלוח השמשי שקבע יוליוס
קיסר מבוסס על ההנחה שאורך השנה
הוא 365.25 ימים. באופן רגיל אנו
מחשבים רק 365 יום בשנה ועל כן כל
שנה יש פיגור של 1/4 יום ועל כן קבע
יוליוס שבכל שנה רביעית יוסיפו
לחודש פברואר עוד יום כך שבמחזור
של ארבע שנים יתאזן החשבון. הבעיה
התעוררה כאשר התגלה שיוליוס טעה
ואורך השנה אינו 365.25 אלא 365 ימים+
5 שעות + 48 דקות + 45 שניות. כלומר כל
שנה יוליאנית ארוכה ב - 12 דקות
מכפי שהיא צריכה להיות. ובכל 100
שנה פיגור זה מצטבר לכדי יום שלם.
משמעות הדבר היא שיום השוויון
האמור להיות בתאריך ה- 23 בספטמבר
אחרי 100 שנה יחול ב- 24 בספטמבר ולא
ב- 23 בו. כך עברו מאות בשנים עד
שבמאה ה - 16 קבע האפיפיור גרגורי
לוח חדש המתקן שגיאה זו. הלוח
החדש שהוא קבע מבטל כל 100 שנה[3] את היום
הנוסף בפברואר כך שהשנה מתקצרת
לכדי ממדיה הנכונים. עולה שבכל
מחזור של 100 שנה החשבון מתאזן. אך
תיקון זה מועיל רק לתקן את השנים
מכאן ולהבא. כדי לתקן את הסטייה
שכבר קרתה הוא החליט שהלוח ידלג
על 10 ימים ויעברו מתאריך ה - 4
לאוקטובר 1582 לתאריך ה- 15
באוקטובר. כיום השימוש בלוח
הנוצרי הוא על פי הלוח
הגרגוריאני. העולה
מכאן הוא שבכל 100 שנה יש התרחקות
של יום נוסף בין הלוח היוליאני
והלוח הגרגוריאני. כיום במאה ה- 20
ההבדל עומד על 13 יום. כלומר אם
אנו מדברים על תאריך ה- 23 בספטמבר
לפי הלוח היוליאני הוא יהיה ה- 6
באוקטובר לפי הלוח הגרגוריאני. הבה
נחזור למקורותינו. באופן כללי
ההלכה משתמשת בלוח המשלב את שנת
השמש עם שנת הירח, ועל כן הלוח
העברי משלב בתוכו שנים מעוברות
כדי לפשר בין אורך שנת השמש
לאורך שנת הירח. בתחומים מסוימים
אנו משתמשים בשנת השמש באופן
מוחלט. הביטוי ההלכתי לשנת השמש
הוא השימוש בתקופות השנה. כידוע
יש ארבע תקופות בשנה :
תקופת ניסן - אביב
תקופת תמוז - קיץ
תקופת תשרי - סתיו
תקופת טבת - חורף בתקופה
הקדומה חשבון התקופות היה בעל
חשיבות מכרעת בלוח היהודי. עיבור
השנים נעשה כדי למנוע את נפילת
פסח בתקופת טבת. כאשר קבעו את
הלוח וסדרו מחזור של שנים
מעוברות שוב לא היה צורך בחישוב
התקופה כדי למנוע בעיה זו אלא
מסדרי הלוח פתרו את הבעיה באופן
כולל. חשיבות "התקופה"
נותרה רק בשביל שאלת גשמים וברכת
החמה. חכמי
העיבור נחלקו מה אורך שנת השמש
ודבר זה כמובן משפיע על תאריך
תחילת התקופה וכך מסכם הרמב"ם[4] את
המחלוקת :
הדעה
הראשונה היא הקרויה תקופה
דשמואל והשניה היא הקרויה תקופה
דרב אדא[5]. תקופת
שמואל שווה באורכה ללוח
היוליאני, ועל כן התאריך של היום
השוויוני, שהוא יום תחילת תקופת
תשרי, ה- 23 נספטמבר לפי הלוח
היוליאני הוא בעצם ה- 6 בדצמבר
לפי הלוח הגרגוריאני. לפי זה אם
נחשב את ששים היום לאחר התקופה
לפי שמואל זה אכן יהיה ה- 22
בנובמבר לפי הלוח היוליאני אך
תאריך זה הוא ה- 5 בדצמבר לפי הלוח
הגרגויאני בו אנו משתמשים. מסתבר
שההגהה לבית יוסף נעשתה במאה ה18-
כאשר היו רק 11 ימים הפרש בין
הלוחות ועל כן התיקון היה מה- 22
בנובמבר (לפי הלוח היוליאני) ל- 3
בדצמבר (לפי הלוח הגרגוריאני).
כיוס כיון שעברו עוד מאתים שנה
התיקון צריך להיות מה- 22 בנובמבר
(לפי הלוח היוליאני) ל- 5 בדצמבר (לפי
הלוח הגרגוריאני). אמנם
עדיין קשה על ההלכה הפסוקה
המופיעה ברוב הסידורים שמתחילים
לשאול גשמים בחו"ל מה- 4 נדצמבר
ולא מה- 5 בו כפי חשבוננו ונראה
שהם ממשיכים את המסורת של המאה
הקודמת ולא עדכנו אותה[6]. שירה חדשה
מי יכול
להיות גבור/ עמוס ינון
מי
יכול להיות גבור
בלי
שאיש אותו יאהב בלי
להילחם בקרב בלי
להחיות חוטף שבץ בלי
להראות כל מאמץ בלי
לתפוס גנב בורח בלי
לדרוך על הירח בלי
לשאת ראש בגאון מי
שיכול- גבור אמת אף
אם לא נכתב בעט אף
אם איש אינו שומע אף
אם רק ה' דומע.
מי יכול להיות גבור גם
כשעליו מאיר זרקור כשעין
אדם רואה הכל
כשלכל
מצווה תגמול של חול אהוב?
גלמוד? מוקף?
מוכתר? הבל, אם
באמת גבור
אמת נשאר, "והשלחתי בכם חרב
נוקמת נקם ברית" לך
לך מארצך
ומולדתך ומבית אביך אל
הארץ אשר אראך לך
לך מיהודה
מבנימין משומרון מהארץ
אשר ראית "כאשר
קאה את הגוי אשר לפניך" לך
לך התגרש
מהגן כי
אינך שומר על הגן הקדוש הטהור תחזור
נא החרב המתהפכת לשמור חרב
מתהפכת הידיים
- ידי עשו? ישנה
חרב אויב, וישנה
חרב איש באחיו חרב
פי - פיות חדה
ארסנית נשאנו
נגשים נכריות מעלנו
מעל גולה "כי
נתערב זרע הקודש בעמי ארצות" ברית את
מות כרתנו בעלנו
בת אל נכר "ויצמד
ישראל אל לבעל פעור...". מידכם
היתה זאת לכם מידכם
חולל יסו"ד מידכם
נפלה מלכות ננעלו
שערי תפלה נפתחו
שערי דמע
· סיכום השיחות
יתפרסם בעז"ה בשבוע הבא [1] בגמרא שם יש
דיון האם ביום הששים עצמו שואלים
או לא אך אין זה מעיניינו כאן. [2] שמונה ימים בספטמבר
+ 31 ימים באוקטובר + 21 ימים
בנובמבר. [3] אא"כ שנה זו
היא כפולה של המספר 400 שאז הוא
משאיר את פברואר בן 29 יום. [4] הלכות קידוש החודש
פרק ט' הלכה א'. [5] החישוב של תקופת רב
אדא בנוי על האורך הממוצע של שנה
מתוך מחזור 19 השנה ואכמ"ל. [6] עיין בספר עתים
לבינה בהקדמה למאמר כ' העוסק
בבעיה זו. |
